אח"י אילת (ק-40)
 | |
| אח"י אילת בעת שירותה בחיל הים הישראלי | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | משחתת |
| צי | חיל הים הישראלי, מקודם הצי המלכותי הבריטי (HMS Zealous) |
| דגל הצי |
 (1944–1955) חיל הים הישראלי (1955–1967) |
| סדרה | Z |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
קאמל לירד  |
| הוזמנה | 12 בפברואר 1942 |
| הושקה | 28 בפברואר 1944 |
| תקופת הפעילות | 9 באוקטובר 1944 – 21 באוקטובר 1967 (23 שנים) |
| אחריתה | טובעה ליד פורט סעיד ב-21 באוקטובר 1967 על ידי שתי ספינת טילים מצריות מסדרת קומאר |
| מיקום |
כ-12 מייל ימי מפורט סעיד 31°20′00″N 32°34′05″E / 31.333333°N 32.568056°E |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם השנייה מבצע קדש מלחמת ששת הימים |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 1,830 טון, מרבי 2,530 טון |
| אורך | 110.5 מטר |
| רוחב | 10.9 מטר |
| שוקע | 3.05 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 32 קשר (מרבי), מהירות מבצעית 30 קשר |
| גודל הצוות | 220 בתקן מלא, 180 בתקן ב', 199 בהפלגתה האחרונה. |
| טווח שיוט | 4,675 מייל במהירות 20 קשר. |
| הנעה | 2 דוודים מסוג אדמירלטי 3 תופים. 2 טורבינות קיטור בנות 20,000 כ"ס כל אחת ותשלובת מסוג פרסונס. |
| כמות הדלק | 615 טון |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש | ארבעה תותחי 4.5 אינץ' (120 מ"מ), 4 תותחי 40 מ"מ, תותח דו-קני 40 מ"מ, 2 תותחי 20 מ"מ, 4 - 6 מקלעי 0.5 שני דוכני טורפדו 21 אינץ' בעלי 4 צינורות מטילי טורפדו כל אחד. שתי מסילות אחוריות לפצצות עומק וארבעה מטילי פצצות עומק (שניים בכל דופן). |
| אמצעי גילוי ול"א | מכ"ם חיפוש שטח ואוויר 293, מכ"ם בקרת אש 285 (לא פעיל), מכ"ם ניווט "קלווין היוז, מגל"מ "בת קול". רקטות הטעיה טקטית "אבשלום". |
  | |
המשחתת אח"י אילת, שסימנה הצבאי ק-40, פעלה בשירות חיל הים הישראלי משנת 1956 וטובעה בשנת 1967 על ידי סטי"לים מצריים. באירוע נהרגו 47 ונפצעו 91 מלחים. סך הכל היו 180 אנשים על הספינה.
קורותיה בצי המלכותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשחתת יוצרה עבור הצי המלכותי הבריטי, נכנסה לשירות ב-1944 בשם HMS Zealous, נשאה מספר צי R-39. לאחר בנייתה ליוותה שיירות אספקה בים הצפוני בסוף מלחמת העולם השנייה.
בשירות חיל הים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשחתת נמכרה לישראל ב-15 ביולי 1955, עם משחתת נוספת מדגם זהה, וניתנו להן השמות "אח"י אילת" ו"אח"י יפו". על כל אחת מהמשחתות שירתו כ-150 עד 200 ימאים.
במהלך מבצע קדש השתתפו ה"אילת" ואח"י יפו בלכידתה של המשחתת המצרית "איברהים אל אוול" שהתקרבה לחיפה והפגיזה את העיר. ב-1959 השתתפה ה"אילת" בצילומי הסרט "אקסודוס", שעסק בספינת המעפילים.
ביולי 1966 מונה סא"ל יצחק שושן למפקדה של ה"אילת". בתחילת שנת 1967 זכתה המשחתת בפרס המטבח הטוב של חיל הים.
מלחמת ששת הימים וקרב רומני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קרב רומני (קרב ימי)
במהלך מלחמת ששת הימים ביצעה המשחתת סיורים להגנת החוף. לאחר המלחמה השתתפה בסיורי ביטחון שוטף לאורך חופי צפון סיני, במסלול שהחל בנמל אשדוד והסתיים סמוך לפורט סעיד. למרות הסכם הפסקת האש, הוסיפו המצרים לסייר עם כלי שיט קרביים מזרחית לקו הפסקת האש בקרבת חוף סיני, תוך הפרת תנאי ההסכם.
בליל 11 ביולי 1967, נוצר מגע בין כוח של ח"י, שכלל את ה"אילת" ושתי טרפדות לבין שתי טרפדות מצריות מדגם P - 183. המצרים פתחו באש והתפתח קרב במים בינלאומיים, שכונה לימים "קרב רומני". במהלך הקרב העסיקה ה"אילת" את הטרפדת המצרית באש תותחים ומקלעים וזאת התפוצצה בסיומו קרוב לדופן המשחתת וטבעה על צוותה. בשל הקרבה לפיצוץ, נפגעה ה"אילת" מרסיסים וכמה ימאים על סיפונה נפצעו קל. הטרפדת המצרית השנייה טובעה על ידי הטרפדות הישראליות ללא נזקים ונפגעים.
טיבוע אח"י אילת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – טיבוע המשחתת אילת
לאחר מלחמת ששת הימים השתתפה אח"י אילת בסיורי ביטחון שוטף לאורך חופי סיני עד סמוך לפורט סעיד[1]. בערב 21 באוקטובר, בשעה 17:30 בערך, במהלך סיור ביטחון שוטף לאורך חופי סיני, כאשר המשחתת הייתה במרחק של 13.5 מייל (כ-22 קילומטרים) מפורט סעיד[2] נורה לעברה טיל סטיקס מסטי"ל מצרי מסוג "קומאר", מפתח נמל פורט סעיד. הטיל פגע בגשר המשני של האנייה, סמוך לבסיס התורן ופוצץ את הדוד הקדמי. שלוש דקות לאחר מכן פגע טיל שני באונייה, בנקודה סמוכה לפגיעת הטיל הראשון. שני הטילים שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה והקשר. בבסיס התורן פרצה שרפה, והאנייה החלה נוטה על צידה.
כשעה וחצי מאוחר יותר יצא "קומאר" שני מפתח נמל פורט סעיד ואחרי כרבע שעה (בשעה 19:44) שיגר שני טילי סטיקס נוספים לעבר המשחתת הטובעת. הטיל הראשון נפל למים בסמוך לשיגור, אך הטיל השני פגע באונייה סמוך לעמדת התותח הדוקני בירכתיים והתלקח, בלי להתפוצץ. האנייה עדיין צפה ונטתה על צידה השמאלי בזווית של כ-15 מעלות, אבל מחום השרפה שגרם הטיל, החלו ארגזי פעולה של מקלעי "0.5 להתפוצץ וסיכנו את חיי הצוות בירכתיים. המפקד, שחשש מהתפוצצות מחסני התחמושת מתחת לסיפון, הורה לנטוש את האנייה. דקות ספורות לאחר נטישת האונייה אכן התלקחו מחסני התחמושת והתפוצצו. האנייה הזדקרה כמעט מייד וטבעה.
במהלך הלילה התנהל מבצע לחילוץ אנשי צוות באמצעות מסוקים וספינות חיל הים ונמשך עד אור ראשון. בהטבעת האונייה נהרגו 47 מלחים וקצינים ונפצעו 91. הרס"ר האגדי של האח"י אילת קלמונט לימון דבש שעד הפעילות המבצעית הזאת שרת עליה במשך 11 שנים לא היה נוכח עליה בשעה שנפגעה. משום שחלה ונשאר בביתו. מתוקף תפקידו כרס"ר האח"י אילת, ליווה את המשפחות והנפגעים בלוויות, בבתי החולים ולאורך תהליכי הזיהוי והשיקום. קלמונט שימש כפעיל מרכזי בעמותה להנצחת חללי האילת.
בתגובה הפגיז צה"ל ב-25 באוקטובר את בתי הזיקוק בעיר סואץ, ואלה הושמדו.
טיבוע אח"י "אילת" היה ציון דרך בלוחמה הימית. זה היה האירוע הראשון בהיסטוריה שבו טרפדת הצליחה להטביע ספינת קרב בזמן מלחמה. ספינות הטילים מסדרת קומאר עוררו עניין רב בעקבות הטיבוע, שסימן מעבר מקרבות תותחים לקרבות טילים, מעבר שהיה שינוי מהותי בתורת הלחימה של חיל הים הישראלי ושל חילות הים במערב. הקרב אירע כאשר חיל הים הישראלי כבר היה בעיצומו של שינוי עמוק. כבר ב-1964 הכיר חיל הים ביתרונן של ספינות הטילים הקטנות והזריזות וטיליהן המדויקים וארוכי הטווח על פני הארטילריה הימית הכבדה שהצריכה פלטפורמות גדולות, יקרות ומגושמות. החיל נערך לבניית ספינות טילים במבצע שלכת לפיתוח טילי גבריאל, שהיו הטילים הראשונים ללוחמה ימית במערב[3]. שלוש הספינות הראשונות של חיל הים הגיעו משרבור פחות משלושה חודשים לאחר טיבוע ה"אילת".
מפקדי המשחתת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפקדי הספינה הם קצינים בדרגת סא"ל:
| המפקדים | |||||
| שם | תקופת כהונה | תמונה | |||
| מנחם כהן |  | ||||
| אלכס שור |  | ||||
| יצחק רהב | 1960 |  | |||
| אברהם תבור | 1962 |  | |||
| יואב יסעור | .jpg) | ||||
| יקותיאל נץ |  | ||||
| יהודה בן-צור |  | ||||
| יצחק שושן |  | ||||
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספרית מעריב, תשנ"ד
- משה לוי, הנשמה ה-48, מערכות, 1981.
- אברהם רבינוביץ', ספינות שרבורג, אפי מלצר בע"מ, 2001.
- צפי מרלי, "'אח"י אילת'- שם אחד ארבעה כלי שיט", "בין גלים". אוקטובר 2002, עמ' 50.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תגר, מזילוס ועד אילת באתר עמותת חיל הים
- יד לחללי חיל הים באתר הפלי"ם.
- תצלומים מארכיון צה"ל-אח"י אילת בפעילות לפני שהוטבעה על ידי המצרים
- אשכול:"דמי חיילינו לא יהיו הפקר"; 47 שנים להטבעת המשחתת "אילת": פרסום מסמכים בבלוג של ארכיון המדינה.
- מערכות ים, גיליון 87 - 88, שבט תשכ"ח, פברואר 1968. גיליון המוקדש למשחתת "אילת".
- יוסי אלעד, "אילת" המשחתת שתזכר לעד, "בין גלים" יוני 1979 עמ' 7.
- אילנית פנר, סיפור של אוניה - אח"י אילת ק-40, 'שובל' מידעון עמותת חיל הים, אוגוסט 1998 עמ' 3.
- המשחתות בחיל הים הישראלי בעריכת תא"ל שבתאי לוי 2014.
- יוסי מלמן, הסוד האחרון של אח"י אילת, באתר הארץ, 8 במרץ 2005.
טקס ההשקה של אח"י אילת באנגליה. יומני כרמל, אוגוסט 1955 (התחלה 4:18)- הצגת אש חיל הים, ביקור שהב"ט דוד בן-גוריון והרמטכ"ל חיים לסקוב במשחתת אח"י אילת יומן צה"ל מס' 1 - קטעים קצרים מאירועי צה"ל, אוסף ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון
- אלי אשכנזי, כשהים התיכון הפך אדום: 50 שנה להטבעת אח"י אילת, באתר וואלה, 19 באוקטובר 2017
- תמונות של משחתת אח"י אילת (ק-40) מאוסף יצחק שושן מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- תמונות מאוסף שרון מלכה - טקס האזכרה לחללי אח"י אילת בנמל חיפה 1967, מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- תערוכה באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התמונה מתקופה מוקדמת יותר.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סעד א-שאזלי, חציית התעלה, הוצאת מערכות, 1980, עמ' 16
- ^ על פי שאזלי הטווח הרגיל של הסיור היה 19 ק"מ מהחוף, לפני ירי הטילים המתינו המצרים שכלי השיט הישראלי יתקרב לטווח של 15 ק"מ ופתחו באש. שאזלי, עמ' 16
- ^ אורי דרומי, מטיל לוחך גלים ועד "ממטרה", באתר הארץ, 9 באפריל 2003